רקע כללי

כיום ניתן למצוא במדינת ישראל קשת רחבה ומגוונת של אפשרויות דיור הזמינות עבור האוכלוסייה המבוגרת: בתי-אבות, דיור מוגן, מוסדות סיעודיים ושיקומיים, מרכזי יום, שכונות תומכות, כפרי גמלאים ועוד. היצירתיות בתחום זה היא רבה, ומגוון האפשרויות הפתוחות בפני האוכלוסייה המבוגרת הולך ומתפתח עם הזמן. נפרט מהן אפשרויות הדיור הנפוצות ביותר כיום. בשל המגוון הרב הקיים בתחום זה, מדובר ברשימה חלקית בלבד ובלתי ממצה.

1) מגורים בבית - כיום, כ-96% מכלל הקשישים בישראל חיים בביתם. בדרך כלל, רוב בני-האדם מעדיפים להישאר לגור בביתם לעת זקנה. גם אנשי המקצוע העוסקים בתחום הגרונטולוגיה מעודדים המשך מגורים בקהילה, תוך הותרת האדם הזקן בסביבתו המוכרת והרגילה במשך פרק זמן ארוך ככל הניתן. המסגרת המשפטית העיקרית המסייעת לזקן להישאר בביתו למרות מוגבלות הוא חוק ביטוח סיעוד שלצידו מערך התמיכה של לשכות הרווחה המקומיות

2) דיור מוגן- הדיור המוגן הוא מסגרת דיור תומכת ומוגנת, אותה ניתן לסווג כנמצאת ברצף שבין מוסד לבין ביתו של הזקן בקהילה. הדיור המוגן מיועד לקשישים אשר מתפקדים באופן עצמאי אם כי לעיתים ניתן להמשיך ולגור גם כאשר המצב התפקודי מדרדר כל עוד ניתן להמשיך ולקיים חיים עצמאיים בעזרת תמיכה וסיוע. רוב התוכניות לדיור מוגן מציעות סל שירותים בסיסי הכולל אם בית, שירותי חברה ותרבות, שירותי בריאות, מערכת אבטחה ומערכת לחצני מצוקה – כולם מסופקים במימון הדייר ואינם מכוסים בסל שירותי הבריאות או במערך הזכויות הציבורי. בחיי היום יום הדיירים מקיימים אורח חיים עצמאי, אם כי כשהדייר נעשה תשוש, הוא יכול להמשיך ולחיות במקום תוך קבלת תמיכה בתפקוד היומיומי.

אפשרויות הדיור המוגן בישראל כוללות דיור מוגן ממשלתי, בו התנאים והשירותים הניתנים הם ברמה בסיסית. הדיור המוגן הממשלתי נבנה על-ידי הממשלה וממומן על-ידה, באמצעות משרד הבינוי והשיכון ומשרד העבודה והרווחה. דיור זה מיועד לחסרי דיור והכנסה, מרביתם עולים חדשים. הדיור המוגן המסחרי, לעומת זאת, הוקם ונבנה על-ידי המגזר הפרטי ומיועד לאוכלוסייה בעלת יכולת כלכלית בינונית-גבוהה ומעלה. מטבע הדברים, מוצעים בו שירותים רבים נוספים לדיירים, ברמה גבוהה ובמגוון והיצע רב. הדיירים עצמם הם הנושאים בעלות מימון המגורים בדיור המוגן, ללא סיוע מן המדינה.

כעיקרון, ישנם שלושה סוגים של התקשרויות בין דיירים לבין מוסדות הדיור המוגן:

1) תשלום פיקדון עם הכניסה לדיור המוגן. פיקדון זה מאבד מערכו בכל שנה (בין אחוז אחד לשניים, בדרך כלל לתקופה מוגבלת של בין חמש לעשר שנים). בנוסף לפיקדון משלם הדייר דמי אחזקה חודשיים, שבחלקם הם קבועים ובחלקם הם פונקציה של השירותים הנצרכים בפועל. בסוג התקשרות זה, אין לדייר כל זכות קניין בדירה בה הוא גר בדיור המוגן. כלומר, הדירה אינה עוברת לבעלותו. למעשה מדובר ב''רישיון'' הניתן לדייר לעשות שימוש בדירה.

2) סוג שני של התקשרות דומה לראשון. ההבדל היחיד הוא שעל הדירה בה גר הדייר נרשמת הערת אזהרה, לטובת הדייר, בלשכת רישום המקרקעין.

3) סוג שלישי של התקשרות דומה לראשון. ההבדל היחיד הוא שהדייר הוא הבעלים של הדירה בה הוא גר, או שהוא חוכר אותה. כל שהזכות הקניינית של הדייר בדירה חזקה יותר, התשלום הראשוני גבוה יותר: כלומר, התשלום בסוג השלישי של ההתקשרות יהיה הגבוה ביותר מבין השלושה. מאידך, אם הדירה עוברת לבעלותו של הדייר, יכול הוא להוריש נכס בעל ערך כלכלי וקנייני. 

המסגרת החוקית המסדירה את הזכויות בדיור המוגן: נושא הדיור המוגן אינו מוסדר בחקיקה הישראלית במישרין, ואינו כפוף לחוק הפיקוח על המעונות. יחד עם זאת, הוא מוסדר בעקיפין על-ידי רשת מגוונת של חוקים, כגון חוק התכנון והבנייה, תשכ''ה-1965 בכל הנוגע לתכנון הפיסי של המבנה, או חוק החוזים האחידים, תשמ''ב-1982 . בכל הנוגע לתוכן החוזה הנכרת בין הדייר לבין הדיור המוגן. לכן ניתן לומר כי הדיור המוגן מוסדר, ברמה זו או אחרת, באמצעות הדין הכללי. 

3) המוסדות לטיפול ממושך

1) בתי חולים כלליים בקטגוריה זו נכללים בתי חולים ממשלתיים, פרטיים או כאלה הנמצאים בבעלות קופות החולים. בבתי חולים אלו מאושפזים זקנים הזקוקים להתערבות רפואית עקב אירוע טראומטי כלשהו, כמו ניתוח, התקף לב, שבץ, נפילה וכדומה, וכן זקנים אשר מצבם מוגדר כמצב סיעודי-מורכב או סיעוד-שיקומי. עם תום תקופת האשפוז מופנים אותם קשישים לטיפול במסגרת הקהילה או במסגרת מוסדית אחרת. משרד הבריאות הוא האחראי על מסגרת אישפוזית זו ועל הפיקוח עליה, והיא מוסדרת בעיקר בחוק ביטוח בריאות ממלכתי ובפקודת בריאות העם. מימונו של האשפוז בבתי החולים הכלליים מתבצע באמצעות דמי ביטוח הבריאות שמשלמים תושבי המדינה. כלומר, סל השירותים הניתנים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי כולל את האשפוז של חולים אלו, אך עדיין האשפוז אינו חינם, והחולים נדרשים להשתתף במימונו. משרד הבריאות מסייע לקופת חולים כללית במימון האשפוז, שכן בקופת חולים זו חברים רבים הנזקקים לאשפוזים אלה.

2) בתי חולים לזקנים  סיעודיים  או  תשושי נפש בקטגוריה זו נכללים מוסדות בבעלות פרטית, ממשלתית (בבעלות משרד הבריאות) או ציבורית (עמותות ללא כוונת רווח וגופים ציבוריים אחרים). במוסדות אלו מאושפזים זקנים סיעודיים וכן זקנים תשושי נפש. משרד הבריאות הוא הגוף האחראי על אשפוז הזקנים במסגרות אלו. מימון השהות של הזקנים המאושפזים במוסדות אלו מגיע בחלקו מן המדינה ובחלקו מהשתתפות עצמית בה נושא הקשיש ו/או בני-משפחתו (בן/בת הזוג והילדים הבגירים), בהתאם ליכולתם הכלכלית. רוב הנזקקים לאשפוז סיעודי אינם מסוגלים לממנו מכיסם, ולכן ישנו תור המתנה לתמיכה כספית זו. 

את ההפרש שבין הסכום שמשלם הקשיש או משפחתו ובין עלות האשפוז משלם משרד הבריאות. תשלום זה מהווה את עיקר המימון של האשפוז הסיעודי. משרד הבריאות משלם למוסדות תשלום חודשי שוטף על-בסיס מחיר יום אשפוז. התקציב לכך קבוע במסגרת תקציב משרד הבריאות, בחוק התקציב השנתי. במסגרת תקציב זה מוקצה כמות מסוימת של ''קודים'', כלומר – מכסות תקציביות לאשפוז. בכל שנה ישנה בידי משרד הבריאות כמות מסוימת של ''קודים'', המשקפת את גובה התקציב המופנה לצורכי האשפוז. כל ''קוד'' מבטא את עלות שהותו של זקן במוסד. על-פי כמות ה''קודים'' הקיימת נקבע כמה זקנים יזכו למימון שהותם במוסד. משנמצא אדם זכאי לסיוע הכספי, עליו להמתין כי יתפנה ''קוד'' אשפוז, כלומר שיתפנה מקור תקציבי לאשפוזו בפועל. ''קוד'' מתפנה במקרה, למשל, בו קשיש מאושפז נפטר או במקרה בו התווספו קודים למכסה הקיימת בידי משרד הבריאות, וזאת עקב הגדלת התקציב.

3) מוסדות לזקנים  עצמאיים  או  תשושים מוסדות אלו קרויים לרוב ''בתי אבות'' או ''מעונות לזקנים''. הזקנים העצמאיים הם אלו המתפקדים בכוחות עצמם, ואילו הזקנים התשושים הם אלו הצלולים מבחינה שכלית וקוגניטיבית, אך חלשים מבחינה גופנית ולכן זקוקים הם לסיוע בתפקוד בחיי היום-יום. מוסדות אלו כוללים הן מוסדות פרטיים והן מוסדות ציבוריים, אשר נחלקים לשני סוגים:בתי-אבות רגילים שיש בהם מחלקה לתשושים ו/או לעצמאים בלבד, ובתי-אבות משולבים שיש בהם גם מחלקה לסיעודיים ו/או לתשושי נפש. 

מימון השהות במוסדות אלו נעשה באופן עצמאי, על-ידי הזקן ומשפחתו. משרד העבודה והרווחה, האחראי על מעונות אלו ועל הפיקוח עליהם, באמצעות השירות לזקן, משתתף במימון השהות במעון בכפוף למבחני הכנסה ומבחני אמצעים. תפקודם ותפעולם של מוסדות אלו מוסדר בחוק הפיקוח על מעונות, תשכ''ה-1965.

4) מוסדות לזקנים  סיעודיים מורכבים  ו סיעודיים שיקומיים 

אשפוזם של זקנים סיעודיים מורכבים ושל זקנים סיעודיים שיקומיים מתבצע בעיקר במחלקות סיעודיות בבתי-החולים הכלליים, במחלקות הפועלות בתוך מוסדות סיעודיים וכן במעונות ובמוסדות מיוחדים המיועדים לכך. אשפוז חולים אלו מתבצע מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ''ד- 1994. משרד הבריאות וקופות החולים הם המפקחים על אשפוזים אלו. מימון האשפוז מתבצע באמצעות דמי ביטוח הבריאות. בהתאם לתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ''ד-1994, אשפוז חולה שיקומי ממומן על-ידי קופת החולים לתקופה של עד 3 חודשים, כלומר אשפוז זה כלול בסל שירותי הבריאות הבסיסי. שירות רפואי זה ניתן על-ידי קופות החולים לכל המבוטחים הזקוקים לו ואינו מותנה בהשתתפות עצמית. לאחר שלושה חודשי אשפוז נדרשת השתתפות עצמית של המאושפז או של בני-משפחתו בהתאם למבחני הכנסה ואמצעים. לעומת זאת, התוספת השנייה לחוק קובעת כי אשפוז חולה סיעודי מורכב כרוך בהשתתפות כספית של המבוטח בשיעור של 70 ש''ח עבור כל יום אשפוז.

כאמור, כוללים המוסדות לטיפול ממושך בישראל בתי-אבות, בתי חולים לחולים כרוניים ומחלקות סיעודיות במסגרות שונות.

• על המוסדות לעצמאיים ולתשושים מפקח משרד העבודה והרווחה. דבר החקיקה המרכזי המסדיר את תפקודם של מוסדות אלו הוא חוק הפיקוח על מעונות, תשכ''ה-1965 והתקנות שהותקנו מכוחו.

• משרד הבריאות הוא הגוף האחראי על כל הקשור במסגרות לסיעודיים ולתשושי נפש, המוסדרות בפקודת בריאות העם, 1940, בחוזרי מנכ''ל משרד הבריאות ובנוהלי המשרד. משרד הבריאות אחראי גם על הפיקוח על אשפוזם של החולים הסיעודיים המורכבים והחולים הסיעודיים השיקומיים. המימון לכך ניתן מאת קופות החולים. חשוב לציין כי לחוזרי המנכ''ל, המסדירים את מרבית הנושא של אשפוז הזקנים הסיעודיים ותשושי הנפש, מעמד משפטי נמוך בהרבה מזה של חקיקה ושל תקנות. לכן, אין כל חובה לפרסם חוזרים אלו ברשומות הרשמיות של המדינה (אולם ניתן למוצאם באתר האינטרנט של משרד הבריאות). כמו כן, ניתן לשנות חוזרים אלו על-פי רצונו של מנכ''ל המשרד, וזאת בשונה מחקיקה אשר לצורך שינויה יש להעביר תיקון חקיקה בכנסת, הליך מבוקר ומפוקח פי כמה. 

Tags: